המקרמה פשוט מהלך קסם. בין הקשרים לחבלים, הענפים, הצבעים, החוטים והידיים הקושרות הניצוץ נדלק.

אני רואה אצלי בסדנאות נשים שמתאהבות במלאכה הזו מכל מיני סיבות מהמקום האישי שלהן

לפעמים אישה תתאהב בתוצר שיצא לה- בסגנון שבחרה בוהו שיק, עשיר או מנימליסטי  אסתטי, רק ונשפך והיופי שהכל אפשרי. 
לפעמים ההתאהבות היא באנרגיה שבחדוות היצירה, במיוחד אם לא איפשרת לעצמך ליצור הרבה זמן.
לפעמים אישה מגיעה כי היא מרגישה את האנרגיה המיוחדת שיש לעבודות יד בסביבתה והיא רוצה לדעת שמה שתלוי בין חללי ביתה, הוא פרי עשייתה,
חלומה ותשוקתה, שיזכיר לה אותה.

 לפעמים החיפוש הוא אחר חוויה אחרת, של קרבה נשית ויחד, לשבת עם נשים כמוך קרובות או חדשות שחולקות את אותה אהבה בסדנה משותפת של צחוק,
אינטימיות ושיח של שבט אחיות.

 ולפעמים זו הדרך- ההתכנסות פנימה, המדיטטיביות כשאת עובדת והנפש פועמת.
פעימה ועוד פעימה הפסקה מהמקצב האינטנסיבי של החיים, החלל מתמלא שקט ושלווה.

 רעיון שהופך ליצירת אומנות, פתאום מבין הידיים משהו חדש נולד, משהו שמחובר לטבע שבחוץ ולטבע שבך, שלך.

רוצה לנסות לחוות את החוויה ביצירה בעצמך?
או שאת כבר מכירה וחווית והתאהבת ואת פשוט רוצה עוד ועוד מאותה חוויה?
בואי, כמו שאת.